עוגת הדבש של חדוה

פעם, בקהילה היהודית של קלן, היה חזן נפלא, שמעון בן זאב. והייתה לו אישה נפלאה לא פחות, חדוה. היא הייתה בדיוק כמו שמדמיינים ליידי אנגלייה: תמיד מטופחת מאוד, עם בית מסודר להפליא, מפיות יפות, תה טעים ועוגות שאי אפשר לעמוד בפניהן.

ועם זאת, היה לה חוש הומור נפלא, היא הייתה אכפתית מאוד ופעילה מרכזית בארגון הנשים היהודיות.

תמיד חשבתי שכשאגדל, אהיה כמו חדוה. חדוה נפטרה לפני שנים רבות. אני גדלתי (כמו חדוה לא נהייתי, אבל אני מקווה שהיא בכל זאת הייתה "מרוצה" ממני).

לחדוה הייתה עוגת דבש מפורסמת, והיא קראה לה "העוגה של אנקה", על שם האישה שנתנה לה את המתכון. המתכון היה מודפס במכונת כתיבה, וכל מי שביקש אותו קיבל עותק. העוגה יוצאת תפוחה מאוד, ריחנית וקסומה. עם הזמן, אצלי ואצל החברות שלי, היא הפכה ל"עוגה של חדוה". אני אופה אותה כל שנה, ובכל פעם שומעת את הקול שלה: "את זוכרת שהעוגה הזאת אוהבת לעבוד עלייך? היא יכולה להיאפות תוך שעה, והיא יכולה גם לבלבל לך את המוח שעתיים".

ומה שלא יקרה סביבי, האפייה מרגיעה אותי מאוד. עכשיו העוגה השובבה הזאת כבר יותר משעה בתנור, עוטפת את הבית בניחוח חם, ועדיין לא חושבת להיות מוכנה. אבל אני יודעת בוודאות שהיא תהיה מוכנה בקרוב, והכול יהיה בסדר.