אנחנו מקבלים סיפורים בשפות שונות ומשתדלים לתרגם אותם במהירות האפשרית. אך לפעמים כל כך מתחשק לנו לשתף אתכם בסיפורים חדשים, שאנחנו פשוט לא יכולים להתאפק ומפרסמים אותם עם חלק מהתרגומים בלבד, מבלי להמתין לשאר. בבקשה, קראו את הסיפור הזה באנגלית או ברוסית. שלכם, Hopecooking!

אנחנו מקבלים סיפורים בשפות שונות ומשתדלים לתרגם אותם במהירות האפשרית. אך לפעמים כל כך מתחשק לנו לשתף אתכם בסיפורים חדשים, שאנחנו פשוט לא יכולים להתאפק ומפרסמים אותם עם חלק מהתרגומים בלבד, מבלי להמתין לשאר. בבקשה, קראו את הסיפור הזה באנגלית או ברוסית. שלכם, Hopecooking!

אנחנו מקבלים סיפורים בשפות שונות ומשתדלים לתרגם אותם במהירות האפשרית. אך לפעמים כל כך מתחשק לנו לשתף אתכם בסיפורים חדשים, שאנחנו פשוט לא יכולים להתאפק ומפרסמים אותם עם חלק מהתרגומים בלבד, מבלי להמתין לשאר. בבקשה, קראו את הסיפור הזה באנגלית או ברוסית. שלכם, Hopecooking!

המתכון לקרפ שאבא של לקסי היה מכין בכל יום ראשון כדי לוודא שהמשפחה תאכל ארוחת בוקר יחד. ככל שהתבגרו, היה קשה יותר להתכנס באותו הזמן, אבל קרפ של יום ראשון היה מסורת אהובה שהחזירה תחושת רוגע והרמוניה משפחתית

בלינצ’ס היו מסורת משפחתית, והכול התחיל עם סבתא ריבה, שאת הבלינצ’ס המיוחדות שלה אוליה אהבה מילדותה. מאז, הבלינצ’ס של סבתא ריבה נסעו מסביב לעולם: אוליה הכינה אותן ברוסיה, ישראל, וארצות הברית, ולימדה כל מי שרצה ללמוד את הסוד. כעת המסורת נמשכת עם בתה, אליס, שדורשת בלינצ’ס כל סוף שבוע.

אנחנו מקבלים סיפורים בשפות שונות ומשתדלים לתרגם אותם במהירות האפשרית. אך לפעמים כל כך מתחשק לנו לשתף אתכם בסיפורים חדשים, שאנחנו פשוט לא יכולים להתאפק ומפרסמים אותם עם חלק מהתרגומים בלבד, מבלי להמתין לשאר. בבקשה, קראו את הסיפור הזה באנגלית או ברוסית. שלכם, Hopecooking!

קפה – זה ריח ילדות. וקינאה, במידה מסויימת. הורים שמכינים קפה בסופ״ש בבוקר (גם בימי חול, אך בימי חול אכלנו ארוחת בוקר בשעות שונות). ורצון אז לטעום, אשר נתקל בהסברים שלילדים לא כדאי, מזיק ללב וכל מיני שטויות כאלה.

עבור ורה, הזהות היהודית שלה נבנתה בעיקר סביב אוכל (הערת העורכת: אותנו זה לא הפתיע בכלל!). השולחן המסורתי של המשפחה כלל אוזני המן מבצק רך ועשיר, מה שהתברר כבלתי שגרתי אחרי המעבר לישראל, איפה שכמעט תמיד הן עשויות מבצק פריך.

היוז’יקי הקסומים של דאשה שמתקנים מריבות - קציצות הבשר ברוטב עגבניות של סבתה. כשדאשה הייתה קטנה ועצובה, סבתה הייתה אומרת שהיוז’יקי ייקחו ממנה את כל הדאגות. עכשיו, דאשה מכינה אותם לילדיה הבוגרים, והם עדיין עושים פלאים, במיוחד כשמגישים אותם עם פירה!

אמא של ז’ניה פוגלסון עבדה כמדריכת תיירים בשנות ה-70, ואספה מתכונים מכל רחבי ברית המועצות. מתכון מיוחד אחד שהביאה הביתה היה לפאי בצל צרפתי, שהועבר לה על ידי מטייל נוסף. עכשיו, ז’ניה מכינה אותו בחגיגות משפחתיות.

אוכל פשוט לעיתים קרובות מביא תחושות חמימות - הוא לא דורש אירועים מיוחדים, והוא גם צנוע וגם מוכר. כשסוניה כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על הקלטים, היא הכירה היסטוריון מסקוטלנד דרך ICQ. הוא עזר לה במחקר הלשוני, ובתמורה היא שיתפה אותו במתכון ללחם שטוח מקמח מלא עשוי משאריות שיבולת שועל וקמח. הוא קרא להם “לחמים שטוחים מימי הביניים” ועד היום מכין אותם למשפחתו.

בשנה האחרונה היו יותר מדי אבדות. אבל האנשים היקרים לנו תמיד יישארו איתנו, אפילו כשאנחנו מבשלים את המנות האהובות עליהם. זה היה הקינוח האהוב על אייל, וגם אותו נזכור.

סיפור מיוליה על איך פאי גבינה יכול להביא נחמה במהלך שינויים גדולים בחיים, ולעזור לך להרגיש שוב בבית ובתחושת יציבות.

אנחנו מקבלים סיפורים בשפות שונות ומשתדלים לתרגם אותם במהירות האפשרית. אך לפעמים כל כך מתחשק לנו לשתף אתכם בסיפורים חדשים, שאנחנו פשוט לא יכולים להתאפק ומפרסמים אותם עם חלק מהתרגומים בלבד, מבלי להמתין לשאר. בבקשה, קראו את הסיפור הזה באנגלית או ברוסית. שלכם, Hopecooking!

זהו סיפור על חבר קרוב של סוניה, במאי צילום. ערב אחד, הרבה לפני כל המלחמות והאסונות, הם ישבו במטבח, מתווכחים כמו שרק במאי וצלם קולנוע יכולים להתווכח. במקרר היו מרכיבים מוזרים, כולל מנגו בשל מדי, אז סוניה אלתרה והכינה ממנו רוטב מנגו.

זו הייתה החלה הראשונה של אוליה, ומאז, המתכון הזה מעולם לא אכזב אותה.