אנחנו אפילו לא נעמיד פנים שהאוכל לא חשוב לנו – הוא בהחלט חשוב מאוד!

1

מאז ראשית ימינו, לאוכל יש מקום מרכזי במסורת ובתרבות היהודית.

לא נגזים אם נאמר שזה אחד מעמודי התווך שלנו.

לכל אחד מאיתנו יש מחברות ודפים קטנים שכתבו הסבתות שלנו, בהכתבה של הסבתות שלהן. וכך זה ממשיך, דורות על גבי דורות. מאחורינו עומד קהל שלם של סבתות, אמהות ודודות, שמנהנות בהסכמה מאחורינו – כן, כן, זה בצק טוב, עכשיו תפזרי קצת מזה, תערבבי את זה, ועכשיו תורידי את האש. אנחנו שולפים את הסירים, הקערות והשקיות שלנו שמלאות באגוזים ותבלינים.

2

המתכונים שלנו מגוונים וצבעוניים כמונו. מבגדד, מאמסטרדם, מגרודנו, ממרקש, מקייב, מבוכרה, מניו יורק, מווילנה, מהעיירות, מהערים ומהבירות.

עם תבלינים ובלעדיהם, עם מלח, עם פלפל, חריפים, עדינים, אווריריים, צפופים, ריחניים, שמנוניים, מחממים, מוקצפים, מסורתיים וחדשים שזה עתה הומצאו.

3

אנחנו אוהבים להאכיל. אי אפשר לבוא אלינו ולהישאר רעבים.

אנחנו מבטאים את הדאגה והאהבה שלנו דרך האוכל. אנחנו אוהבים להגיש תוספות ותמיד נשלח איתך עוד משהו הביתה. אנחנו חולקים ומאכילים, גם אם אתה רק עובר ליד.
האוכל מחזיק אותנו. זהו אוכל התקווה – אוכל שתומך בנו בכל רחבי העולם, בכל מקום שבו אנחנו נמצאים.

4

כשאנחנו אומרים “אוכל התקווה”, אנחנו מדמיינים שולחן ענק פרוש ברחבי העולם, שבו כולנו יושבים ומגישים זה לזה את המנות האהובות עלינו.

מאחורי כל מנה עומדים זיכרונות מרגעים מאושרים, סיפורי משפחה, עוצמת השושלת. בכל מתכון יש חופן של אהבה, כף של תקווה, חיוך של סבתא, נשיקה של אהוב, חיבוק של אב, צחוק של אח, רוך של בת.

5

אנחנו נאסוף בזהירות מתכונים מהמזרח ומהמערב, מהדרום ומהצפון.

נעביר אותם מיד ליד – גפילטע פיש ושקשוקה, פלאפל וזימלעך, חצילים ובייגלס. נרגיש כמו משפחה ענקית אחת. נאכל, נשתה, נצחק ונדבר. ועל שולחננו תישאר זיכרון העבר ואמונה בעתיד. וכמובן, שלום.

אנחנו לובשים סינרים ומתחילים…